זהבי יעוץ - יעוץ לעובדי מערכת החינוך והמגזר הציבורי
למורים לגננות ליועצים חינוכיים למפקחים למנהלים לוועדים
 
     
     
   
     
     
 

מאמרים ופרסומים

 

האישה במקצוע שעבר פמיניזציה מדיניות אנטימורות


מעמד האישה כמועסקת במקצוע שעבר פמיניזציה.
המאמר אינו מאמר אקדמי ובתור שכזה הוא נכתב מנקודת ראות של מי שעסקה בעבר בייצוג וטיפול בעובדי הוראה בכל הדרגים מגן הילדים ועד למכללות, כולל מנהלים, עובדי הדרכה ופיקוח, מנהלי מחלקות חינוך ועובדים בדרגים אדמיניסטרטיביים; וממשיכה לעסוק היום ביעוץ לאותם עובדים במסגרת שירות פרטי.
הכותבת היא מורה, יו"ר וועד מורים , לשעבר נבחרת ציבור בארגון המורים העל יסודיים כמו גם נושאת בתפקיד ציבורי באותו ארגון בשכר. בימים אלה הכותבת היא בעלת משרד ליעוץ פרופסיונלי לעובדי ההוראה כמצויין.
המפגש עם הציבור המוזכר לעיל עיקרו עם נשים מהיותן הרוב המכריע של ציבור עובדי ההוראה.
המאמר עוסק בניתוח מקרים שהם פרי של ניסיון ועבודה עם אנשים בשטח במהלך המפגשים של הכותבת עם המורים בהרצאות בפניהם, ביעוץ פרטני ובייצוגם בבתי משפט, במשאים ומתנים ובמכרזים לתפקידי ניהול.
המאמר מתמקד בארבעה נושאים מרכזיים שכל אחד מהם לחוד וכולם ביחד שופכים אור על מעמד האישה המועסקת בהוראה, כמקצוע שעבר פמיניזציה.
כידוע נחשב מקצוע שעבר פמיניזציה למקצוע שבו אחוז המועסקים הנשים בו הולך וגדל בד בבד עם ירידת יוקרתו של המקצוע ועם ירידת השכר בו באופן יחסי למגזרים אחרים. ככלל באים רוב תיאורי המקרה להצביע על מודעות גבוהה בהרבה של גברים מאשר זו של נשים לנושאים הקשורים במעמד פרופסיונלי, במעמד מקצועי ובשאיפה לתפקידי ניהול. במקביל מצביעים אותם התיאורים על התייחסות שונה של המערכת ושל קובעי ההחלטות אל נשים מאשר אל גברים.
מינויים לתפקידי ניהול.
הנושא הראשון הוא ההתייחסות של וועדות המינויים אל המועמדת, האישה, לתפקידי ניהול מול התייחסות אל מועמדים גברים.
במגזר הציבורי נבחרים בעלי תפקידים מסוימים באמצעות מכרזים. עובדי ההוראה נבחרים לתפקידי ניהול ופיקוח בדרך זו. הרכב וועדות המינויים הוא עדיין לעיתים קרובות, הרכב שהוא על טהורת המין הגברי או שהוא לפחות כזה ברובו המכריע. תוצאת ההרכב של הוועדות הללו מביאה לעיתים, להערות מצד חברי הוועדה שיש להן השפעה כזו או אחרת על מהלך הדיון וההחלטה. הערות כאלה מושמעות, לעיתים בפניהם או מאחורי גבם של המועמדים, במהלך הראיון , עוד לפני הדיון הנוקב הקודם להצבעה המסיימת את שלב הראיונות, ולעיתים במהלך הדיון המסכם הקודם להצבעה.
הכוונה היא להערות מהסוג הבא: בוועדה שבה מועמדים גברים רבים מופיעה לפתע אישה בפני הוועדה, לאחר ששמעה הוועדה גברים בלבד. האישה המועמדת נשאלת שאלה כמו "איך תצליחי להגיע לעבודה בכל בוקר כאשר הדרך ארוכה כל כך ורצופה בפקקי תנועה? מי יעשה לילדים סנדוויצ'ים וישלח אותם לבית הספר?" אם חלילה תשב בוועדה אישה שתמחה על השאלות הללו, או לחילופין תשאל את אותן שאלות את הגברים שיופיעו בפני הוועדה בהמשך, תתקל בתגובות חמורות עוד הרבה יותר, הגברים בוועדה יזכו אותה בלעג, בבוז או בזלזול. באחד הארועים האלה נתקלה כותבת המאמר, לאחר שהושלך הס בקהל בדברים הבאים המושמעים בי די נבחר ציבור (מחזיק תיק החינוך בעירייה) "כך את יפה כשאת שותקת" תגובת הכותבת שנשלפה מתוך כעס הייתה "אתה מכוער קרח ושמן גם כשאתה מדבר וגם כשאתה שותק" למזלה הטוב הייתה באותו מעמד בראש וועדת המינויים אישה, מנהלת מחוז, של משרד החינוך והתרבות.
דרך אחרת לפגוע בסיכויי הבחירה של אישה מועמדת היא לשאול אותה בהגיעה לגיל שבין 40 ל- 50 שאלה כמו: "מדוע רק עכשיו החלטת שאת רוצה לנהל ולא רצית בכך קודם?" בשאלה זו כמובן מרמזים על כך שההחלטה היא מאוחרת מדי ומעידה בהכרח על העובדה שעד כה עסקה המועמדת בגידול ילדים, והיותה בלתי מוכנה או פנויה להצעות מסוג הצעות לתפקידי ניהול, מצביעה על חוסר התאמה אישיותית לניהול או לקריירה בכלל. חברי הוועדה גם יטרחו לציין בפני החברים האחרים בשלב הדיון את הכוונה שעמדה מאחורי השאלה, למקרה שמשהו מבין הנוכחים לא הבין או לא שם ליבו לבעיה. לעיתים קרובות יגדילו חברי הוועדה לעשות בדיון ביניהם בשלב הסיכום או בנימוק בו ישתמשו להצדקת הבחירה שלהם במועמד עבורו הצביעו. בדיונים כאלה יציינו את גילה המופלג של הגברת המועמדת, שהיא בת 50, בעוד שלא יבחלו בהצבעה בעד מועמד גבר בן 59. אם המועמדת תהיה צעירה מדי יגידו עליה שהיותה אם לילדים צעירים, יפגע בניהול שלה, אם היא מבוגרת יתהו מדוע החליטה אחרי שילדיה בגרו לחפש לעצמה משרת ניהול ולא עשתה זאת קודם ואם היא חלילה רווקה, מיותר אפילו להזכיר את ההערות המשפילות בהן יזכו אותה חברי הוועדה. ושוב גם במקרים מהסוג הזה אם תעיר חברת וועדה אישה הערות בדבר הסתירות המגוחכות המתעוררות מדברי חברי הוועדה המכובדים יועב רו מיד חיצי הביקורת אל המתלוננת וזו תהפוך ליעד ההתקפה הבא של חברי הוועדה, ובכך יסתו מהנושא העומד לדיון.
תופעה נוספת רווחת בשנים האחרונות בתחום המכרזים היא "הצנחה" למועמדות, של קציני צבא, בדימוס, בעלי דרגות גבוהות, למשרות ניהול של בתי ספר. מועמד כזה לא יתבייש לציין כתנאי לכישורי ההוראה שלו את היות אביו מנהל בי"ס או מורה, או את היות התפקיד מעניין. אם יישאל מדוע לא ניסה קודם ללמד מספר שנים כדי להכיר את המערכת תהיה תשובתו למשל תשובה כמו "הכרתי את ביה"ס במידה מספקת כחבר בוועד ההורים" או "כבר הוכחתי בעבר שכל מה שאני רוצה לעשות אני מצליח לעשות". נוכח התשובות האלה ורצונו של ראש הרשות לא תתקבלנה בדרך כלל תגובות ראויות מצד חברי הוועדה, והראייה, אנשים מהסוג הזה ממשיכים להיבחר לתפקידי ניהול, גם כאשר הצלחתם בתפקיד של אנשים מהסוג הזה בעבר שנויה במחלוקת וגם כשמולם עומדות , בוועדות, מועמדות נשים, שמילאו תפקידים במערכת במהלך שנים רבות וברמה גבוהה של הצלחה מוכחת. לדוגמא לניהול תיכון לאומנויות בבית ספר תיכון במרכז הארץ הועדף גבר בן 55 ומעלה שכל הרקורד שלו בניהול היה סגן מנהל בי"ס עם עבר של מורה של"ח (גדנ"ע לשעבר) על פני מנהלת מוצלחת, לשעבר של תיכון לאומנויות במרכז הארץ, בעלת תואר שני, קורס מנהלים עם עבר של סגנית מנהל שנים רבות בגיל 51.
אין ספק, שלהרכב חברי הוועדה, ולאווירה הכללית הרווחת בציבור בנושא, יש השפעה רבה על הסיכוי של נשים להתמנות לתפקידי ניהול.
מי שלא יסכים עם אבחנה זו יטען שעצם מינוין של יותר ויותר נשים לתפקידי ניהול היא הראיה שפני הדברים אינם כאלה. ובכל זאת הטענה היא שנשים נבחרות מדי פעם חרף הדברים שנאמרו כאן. טענת הכותבת היא שדברים אלה קורים במקרים שהרכב הוועדה כלל במקרה יותר נשים, או לחילופין גברים בעלי גישה שונה, במקרים בהם המכרז לא היה אטרקטיבי במיוחד והציע בי"ס קטן שבו התגמול הכספי המשתלם למנהל קטן יותר, שביה"ס נמצא באזור פחות אטרקטיבי, מקרים בהם המינוי הוא זמני במילוי מקום, או במקרים בהם ראש או הרשות לדוגמא הוא אישה וכו'. ועדיין לא עמדנו על נסיבות אחרות כמו קשרים פוליט יים, קרבה למקבלי ההחלטות, שהם לעיתים קרובות הגורם בעל החשיבות הראשונה במעלה.
מינוי לתפקידים בתוך בתי הספר.
הנושא השני יהיה הדרך בה ממנים מנהלים בעלי תפקידי מפתח בתוך ביה"ס, תוך התייחסות לנשים מול גברים, או תוך התייחסות שונה לגיל המועמד גבר או אישה.
ככלל ניתן לאמר שהשיקולים המנחים מנהלים במינוי בעלי תפקידים בתוך ביה"ס
דומים לאלה של וועדות מינויים, אלא שבתוך ביה"ס בדרך כלל אין התערבות חיצונית המתערבת בשיקולי מנהל ביה"ס, דבר שמאפשר גם יתר שרירות לב ושיקולים שאינם עינייניים. אין מניעה איפא שההנהלה תוותר על שיקולים עינייניים ותעדיף אדם פחות מוכשר, גבר על אישה מוכשרת יותר שעל פניו נראה שאינה זקוקה כל כך לתגמול הכספי הנוסף מאידך אפשרות הבחירה בין גברים לנשים בתוך ביה"ס מצומצמת יותר. ככל שאנחנו עולים בהיררכיה במערכת החינוך אנחנו מוצאים יותר מועמדים גברים. כמו כן יש לזכור שכיוון שמדובר במקבל החלטות יחיד, ובעובדה שמקבל ההחלטות במקרה כזה הוא לעיתים אישה (למרות הק שיים הצליחו נשים לחדור לניהול בתי ספר, בעיקר בדרגים הנמוכים יותר של בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים).
לאור המצב יש לנשים יותר סיכוי לזכות בתפקיד של חינוך כיתה, ריכוז שכבה, ריכוז מקצוע ואפילו של סגנות, לא בהכרח בגלל העדפת נשים אלא משום שמספר הגברים המועמדים קטן יותר.
כיוון שכאמור בנושא זה חופשי המנהל לנהוג על פי ראות עיניו קשה יותר לעקוב אחרי מערכת השיקולים המופעלת בחלוקת התפקידים בביה"ס.
מינויים בתוך בי"ס בחלקם באים מתוך הצורך להגדיל את היקף משרתו של מורה מבלי להביא להגדלת המעמסה שלו בהוראה פרונטלית בכיתה. טבעי הוא שהכף תטה לטובת המורה הגבר כאשר ההנהלה משוכנעת בכך שהצורך שלו בהכנסה גבוהה יותר כגבר גדולה יותר..
ייצוג באיגוד המקצועי של נשים מול גברים (בארגון המורים העל יסודיים)
הנושא השלישי יהיה הרכב הייצוג של מורים באיגוד המקצועי, תוך שימת דגש על ארגון המורים העל יסודיים, בעיקר מן הטעם שזהו איגוד המייצג גוף שיש בו יותר מורים גברים מאשר באיגוד המקצועי המתחרה. גם כאן נוכחותם של המורים הגברים עולה ככל שאנו עולים במדרג במערכת החינוך.
על מנת להבין את אופי הייצוג על פי מגדר יש להבין את דרך הבחירה בנציגים. הבחירות נערכות לפי מפתח בית ספרי (מספר הצירים שייבחרו לוועידה בכל בי"ס נקבע על פי מפתח של מספר המורים לכל ציר). הצירים יבחרו את חברי מועצת הארגון בסניפים, והוועידה תאשר את בחירתם. לאחר הוועידה יבחרו חברי המועצה את יו"ר ההנהלה ואת חברי ההנהלה.
מטבע הדברים היינו מצפים לראות בארגון המייצג רוב מכריע של נשים גם רוב מכריע של צירים נשים, ובהתאם גם רוב מכריע של נשים במוסדות הארגון.כמו גם במערכות פוליטיות אחרות במדינה ישראל, נראה שגם במערכת של איגוד מקצועי הדברים אינם תואמים את הצפוי. בעיניין זה לא ניתן להאשים גורם חיצוני, אלא את המורים או יותר נכון את המורות בלבד.
על מנת להיבחר כציר לוועידה יש לגלות עיניין ומעורבות בלבד. ברוב חדרי המורים מגלים המורים בבחירת הצירים שלהם אפילו פחות עיניין מאשר בבחירת וועד מורים. האדישות וחוסר העיניין גורמים לכך שברוב בתי הספר אין מועמד מתחרה למי שמציג מועמדות והמועמד המגלה עיניין ייבחר כמעט אוטומטית. במצב עיניינים כזה הגלוי גם לכל פעילי הארגון ינסו גורמים שבארגון להתערב בבחירות הפנימיות. פעילים שמקומם בבחירות כבעלי תפקידים בשכר חשוב להם, ינסו לאתר בתוך בתי הספר את אותם המועמדים שיבחרו בהם בסניפים למועצה, אם ייבחרו. השילוב של אדישות בתוך בתי הספר מחד ומעורבות הפעילים מאידך יוצר מצב לפיו בקרב הצירים באי הוועידה יש ייצוג גבוה לגברים הרבה מעבר לפרופורציה שלהם באוכלוסיית המורים. התוצאה היא שהרכב גברי יותר במוסדות האיגוד המקצועי, ייטה לפעול יותר לטובת נושאים המעניינים גברים בעיקר, בתחום תנאי העבודה והסכמי העבודה הקיבוציים, ובמקביל יאפשר יותר גברים בוועדות מינויים לתפקידי ניהול ופיקוח (לאיגוד המקצועי תפקיד חשוב בהיותו חלק סטטוטורי בוועדות המינויים). אין ספק שלא רק בעיית העדפת בחירת גברים על פני נשים משפיעה על פעילות האיגוד המקצועי. על פי אותה שיטה יש גם העדפה של אנשים פחות משכילים מתחום החינוך המקצועי טכנולוגי על פני החינוך העיוני, העדפת נציגי המגזר הדתי על פני המגזר החילוני והעדפת המגזר המזרחי על האשכנזי כמו גם העדפת המגזר הערבי על פני היהודי, כל זה כפונקציה של גילוי העיניין בבחירות. כמו במגזרים פוליטיים אחרים יש בדרך כלל יותר ייצוג לקבוצות הרואות עצמן מקופחות ועל כן השתתפותם בבחירות ערה יותר. דווקא על בסיס זה נראה חוסר העיניין של נשים בבחירות לאיגוד המקצועי שלהן תמוה.

 

פרישה מהעבודה גברים מול נשים.
הנושא הרביעי יתייחס לגיל הפרישה של הנשים לעומת גיל הפרישה של הגברים מתוך המערכת, תוך התייחסות למערכת השיקולים המנחה נשים מול גברים בהתייחס למעמדם בעבודה, מצבם המשפחתי ומעמדם הכלכלי.
בבואנו לעסוק בפרישה יש להתייחס לשני סוגים של פרישה. עזיבת המערכת ומעבר לקריירה אחרת בטרם ניתנת למורה האפשרות לפרוש לגימלאות מחד ועזיבת המערכת לגימלאות בין אם בגיל פרישה ובין אם בתנאים של פרישה מוקדמת.
מורה גבר פורש לפנסיה ככלל בהגיעו לגיל פרישה חוקי (עד לאחרונה 65 ועל פי החוק החדש במועד מאוחר יותר) אלא אם כן החליט לנצל את מסלול הפרישה המוקדמת, העומד לרשותו במקרים בהם נסגר בי"ס, מסלול, או מקצוע הוראה בו עסק, או לחילופין פתח בקריירה חלופית במקביל והגיע בה להכנסה חלופית מספקת המאפשרת הקטנה או ויתור על ההכנסה מהוראה. יש לזכור שפרישה מוקדמת דינה כדין הפחתת ההכנסה כיוון שההכנסה המקסימלית מגימלה עומדת בדרך כלל על 70 אחוזים משכר של משרה אחת.
אישה, בעיקר אם היא נשואה, תקבל החלטה באופן אחר לגמרי. הגבר והאישה ישתמשו בדרך כלל, בטיעונים אחרים ושונים כאשר נקודת המוצא בעיקרה שונה.
הגבר יוצא מנקודת מוצא של מפרנס עיקרי בעוד האישה ברוב המקרים אינה מתייחסת להכנסתה כאל הכנסה בעלת חשיבות מרכזית במשק הבית המשותף. הטיעונים המושמעים על-ידי גברים הם אילוצים או קריירה חלופית ואצל נשים הם בעיקר שחיקה בעבודה, עייפות, אבדן עניין, גידול נכדים, טיפול בבני משפחה חולים או סיעודיים וכיוצא באלה.
ההבדל בין הטיעונים המושמעים הם פועל יוצא של מגוון רחב של נושאים אם כי נראה שעיקרם מושתת על שנות העבודה הקודמות לפרישה. הכוונה היא להיקף המשרה, למקום שתפסה ההכנסה במשק הבית ולקידום בעבודה במהלך השנים מבחינת קידום בשכר ובהשכלה.
נשים רבות מאוד בחרו לאורך השנים לעבוד בהיקפי משרה נמוכים משל גברים. האפשרות שעמדה לרשותן כאמהות לילדים צעירים, ליהנות מתוספת של עשרה אחוזים לשכר, אם עבדו בהיקף משרה של 79 אחוזי משרה, עודדה אותן לנצל את הזכות ולהעמיד את משרתן על המינימום המזכה במעמד משרה אם כל עוד יכלו ליהנות מזכות זו. כלומר בחלק גדול משנות העבודה של נשים נושק היקף משרתן ל90 אחוזי משרה ובמקרים רבים, תלוי בהכנסה הכוללת של המשפחה, גם היקפים פחותים בהרבה, בעוד שהיקף משרתם של המורים הגברים מתייצב בדרך כלל סביב 140 אחוזי משרה.
בשל היקפי המשרה הנמוכים יותר של נשים, צפוי היה שהן תצבענה על שחיקה קטנה יותר בעבודה בהגיען לגיל המאפשר פרישה. המצב לאשורו מעיד על ההיפך הגמור כאמור, הנשים תצבענה על שחיקה בעוד שגברים ימנעו להזכיר זאת. השאלה הנשאלת על כן היא האם הדבר נובע מפינוק או מהידיעה שההכנסה של האישה אינה חשובה לפרנסת המשפחה? או האם נשים נשחקו יותר בשל העובדה שבמקביל לעבודת ההוראה גם ציפו מהן להיות עקרות בית ואמהות, מעמסה כבדה שבה לקחו הגברים, בני הזוג של אותן מורות, חלק קטן בהרבה? אולי נובע הדבר מהעובדה שגברים זכו ליותר תגמול בתפקידים נושאי שעות (מה שנקרא שעות אויר, והכוונה היא לשעות בשכר שאינן שעות פרונטליות בהוראה בכיתה) ועל כן הייתה שחיקתם פחותה? מאידך ניתן גם להניח שגברים חשים את אותן תחושות ואולי אפילו יותר מנשים אך אינם מרשים לעצמם להשתמש בטיעונים אלה, בהיות השיקולים הכלכליים מרכזיים יותר מבחינתם, בתהליך קבלת ההחלטות. רק לעיתים רחוקות יאמר גבר שהוא רוצה לפרוש מטעמי שחיקה וכי הכנסת אישתו גבוהה מספיק כדי לפצות על הפחתה בהכנסתו הוא.
השיקולים הכלכליים, אצל נשים, הם לעיתים כל כך זניחים, עד כי הן מסרבות אפילו להתעמק בהם ולהבינם כראוי. לצורך כך מגייסת האישה לעיתים קרובות לקבלת ההחלטה בן זוג. בן הזוג מצידו מתגייס כשמוטל עליו תפקיד התומך, המבין והמוסמך. לא אחת תגיד האישה למי שמסייע לה "תסבירי בבקשה לבעלי, הוא מבין בדברים האלה, בעינייני כסף ומספרים הוא הרבה יותר חכם". לא פעם יוצא בן הזוג מאותה נקודת המוצא של העדר חשיבות כלכלית מכרעת בתרומתה הכלכלית של האישה, ומתוך כך יראה חשיבות בפרישתה של האישה מעבודה מטעמים אחרים שאינם כלכליים, כמו אם משום שהוא פורש מעבודה במקביל, או משום שהוא מ סכים איתה לגבי הצרכים האחרים שלה לפרישה שהוזכרו לעיל.
עד כדי כך נחשב לעיתים בן הזוג למבין ומוסמך בעיני עצמו ובעיני אשתו, שהיוזמה לקבלת יעוץ מתחילה מהבעל, בכך שהוא מקיים מגעים עם הגורמים השונים שנותנים סעד בתחום. זאת לאחר שבמשך השנים מיקדה האישה המורה, של אותו בן זוג, את התרומה שלה בהבנת האספקטים הכלכליים של שכרה בפתיחת תלוש השכר שלה בפינה של ה"נטו לתשלום". גם את ההחלטות לגבי איזה מסמך, הקשור לעבודתה לשמור ואיזה להשליך לפח, גם עיניין התיוק של המסמכים השונים הושארו בידי הבעל, עד כדי כך שדו"חות קרנות הפנסיה שלה הועברו על ידי הבעל לידי רואה החשבון שלו לצורך ניהול התיק במס הכנסה ואף פעם לא הוחזרו אלי ה.
מאידך קורה לעיתים שהבעל הנחשב למוסמך מנסה לעורר ולעודד את האישה להפנות את תשומת ליבה לשיקול הכלכלי. הוא זה שמבין את מחיר ההחלטה לפרוש. הוא מבין את הכדאיות שבהישארות במערכת אך בדרך כלל ללא הצלחה. בשלב זה הוא משלם את המחיר, של האחריות אותה לקח על עצמו במהלך כל השנים.
לעיתים הפרישה המוקדמת היא על רקע בריאותי. לכאורה במקרים כאלה בהם הרקע הוא רקע אובייקטיבי לא אמור להיות הבדל בין גברים לנשים. לכאורה אם הם פסולים לעבודה מטעמי בריאות שניהם יפסיקו לעבוד. ובכל זאת הדברים אינם כאלה. אישה תמהר יותר לגשת ולעמוד בפני ועדה רפואית בעוד שגברים לעיתים יחזיקו מכתב מרופא תעסוקתי הממליץ על הפסקת עבודה ולא יעבירו אותו למעביד או לקרן הפנסיה בבקשה לכינוס וועדה רפואית. הסיבה יכולה להיות שאצל גבר שהיקף משרתו גבוה ממאה אחוזי משרה, הירידה בהכנסה אם היציאה לפנסיה גדולה יותר והירידה בשכר של אישה העובדת לדוגמא רק משרה אחת (כאמור הפנסיה המקסימלית היא בדרך כלל 70 אחוזים ממשרה אחת). סיבה אחרת יכולה להיות הפחד פן ינושלו מתפקיד בכיר כמו ניהול או פיקוח אם וועדה רפואית תחליט שהם כשירים להמשיך לעבוד אלא בהיקף משרה מצומצם בלבד. ואם כאמור לגברים יותר תפקידים מהסוג הזה שיקול זה יהיה רווח אצלם יותר.
מי הן אם כן הנשים העצמאיות, הפורשות מהמערכת, כשהשיקולים המנחים אותן כלכליים ו/או הכנסה חלופית גבוהה במקום אחר או קריירה חדשה, או סגירת מגמה ובי"ס, דהיינו שיקולים שמקובל כאמור שהם מנחים בעיקר מורים גברים ערב הפרישה?
נשים אלה הן על הרוב חד הוריות, נשים מפרנסות יחידות, גרושות או אלמנות, נשים שבן הזוג שלהן נקלע לקשיים כמו פשיטת רגל, אבדן מקום עבודה, נכות או מחלה קשה; ורק מיעוטן נשים עצמאיות, מודרניות, פמיניסטיות, בעלות תפיסת עולם שוויונית.
הנשים העצמאיות לדוגמא, תוספנה לשיקולי הפרישה לדוגמא את העובדה שעדיף לפרוש בגיל שבו משולמת בנוסף על הגימלה גם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי ובכך תשמר רמת ההשתכרות שלהן.

הבדל נוסף בין גברים לנשים הוא מועד הפרישה מבחינת גיל הפורש. עד לאחרונה היה כאמור גיל הפרישה של גברים 65 בעוד שזה של נשים עמד על 60. מאידך יכלה אישה לבחור לעבוד עד גיל 65 תוך שיש לה עדיפות בחישוב אחוזי הפנסיה אם היא בוחרת במסלול זה ובנוסף היא מגדילה את קצבת הזקנה העתידית שלה. למרות זה מאותם השיקולים שהוזכרו לעיל בחרו רוב הנשים שלא להגיע אפילו לגיל 60, בעת הפרישה, תוך שהן מסתפקות בגימלה נמוכה.
פן אחר של הגישה לפרישה מהמערכת הוא המערכת עצמה. איך ומתי יפנה המעביד להציע פרישה למורה גבר או אישה.
המעסיק יפנה לגבר בהצעה לפרישה מוקדמת כאשר אין לו ברירה. כאשר יש צמצומים. כל עוד יש בידו האפשרות לפתות אישה לפנות מקום לגבר הוא ינסה את האפשרות. רק באין מוצא או במקרה של מורה גבר בעייתי במיוחד הוא יפנה לגבר. רק במקרים נדירות יעזו מנהל או מנהלת בי"ס אפילו לחשוב להציע לגבר פרישה מוקדמת. לכל ברור שהיקף משרתו העומד על אחוזי משרה גבוהים, המשמשים לפרנסת משפחה אינם מאפשרים פרישה לפני גיל 65, יתרה מזו אם יבקש להמשיך לעבוד אחרי גיל זה, ינסו מאוד לבוא לקראתו ולהמשיך ולהעסיקו. לדוגמא בבי"ס ידוע במרכז הארץ ממשיכים להעסיק מורים בינוניים לפיסיקה ותקשורת, שאינם חסרים בשוק העבודה וקל מאוד למצוא להם מחליף על בעוד שמורה מצויינת, לאנגלית, רכזת שכבה לשעבר ודמות מפתח בביה"ס, במקצוע שאין להשיג בו מורים טובים דוברי אנגלית כשפת אם, נאלצה לעזוב את ביה"ס בטענה שאין ביה"ס יכול להעסיק מורה שעברה את גיל 65. אין צורך להזכיר כי המורה מעבר להיותה מורה מצוינת האוהבת את עבודתה גם הייתה זקוקה מאוד לתגמול הכספי שבצד המשך עבודתה. במקרה שלה לא ראתה המערכת צורך לבוא לקראתה.

לסיכום, ארוכה הדרך להשוואת מעמדן של נשים לזה של גברים גם במערכת שעברה פמיניזציה. האשמה מוטלת על שני הצדדים אם כי לא במידה שווה. אין ספק שעל המערכת ועל קובעי ההחלטות מוטלת אחריות כבדה והאשמת המורות היא נגועה בחלקה בתסמונת האשמת הקורבן.

 
     
     
  ע. א. יעוץ והדרכה בע"מ, טלפון 09-9542108, רח' צבעוני 6 הרצליה 46416
office@zahavi-yeutz.com :דוא"ל