העומד בפני החלטה לצאת לפנסיה מוקדמת צריך לשאול את עצמו את שאלות רבות לפני קבלת ההחלטה.
חלק מן השאלות הן השאלות שלהלן:
– האם הגעתי לתקרת הוותק בהוראה , כולל ותק צבאי (36 שנות ותק)?
– האם הגעתי לאחוזים פנסיוניים אופטימליים מבחינתי (עד 70 אחוזים ממשרה אחת)?
– האם היקף משרתי היה היקף מלא או חלקי במשך השנים?
– האם יש לי הכנסה חלופית ברת קיימא ומספקת?
– האם השלמתי לימודים זה לא כבר או שאני מתכוון להשלים לימודים בעתיד הקרוב?
– האם עומדת לי זכות למימוש שבתון/ים?
– האם כדאי לי לנצל שבתון/ים בשלם או בחצאים לפני הפרישה?
– האם אני פורש לפני או אחרי גיל 55 (אישה), או 58 לגבר?
– האם מיציתי זכויותי בביטוח הלאומי?
– האם אני יכול לסמוך על מעסיק המתחייב, בכתב או בעל פה, להמשיך ולהעסיקני אחרי הפרישה?
– האם אני יכול לבחור במסלול נכות? והאם מסלול זה עדיף מבחינתי?
– האם המערכת תתמוך בהחלטתי?
– האם אני זקוק לתמיכת המערכת?
– מה יהיה גבה המס שיוטל על הגימלה (תלוי בגיל פרישה, במספר שנות עבודה ובהשתכרות נוספת)?
קבלת ההחלטה לפרישה מוקדמת באה בדרך כלל מתחושה של מיצוי, עייפות או סתם נהיה אחרי חברים שקיבלו החלטה דומה בשיטת העדר, מבלי לתת את הדעת למשמעויות הכלכליות שיש להחלטה זו.
אצל רוב האנשים ההחלטה היא פרי פנטזיה, לפיה היציאה לפנסיה תאפשר פנאי. הפנאי יאפשר פעילויות חדשות. פעילויות אלה תגרומנה הנאה מרובה או לחילופין תאפשרנה הכנסה נוספת או משלימה.
ברוב המקרים אין מאחורי ההחלטה הזו המידע המספק לגבי גבה הפנסיה בשקלים. החלטה זו אינה לוקחת בחשבון את כל מרכיבי השכר והחסכונות הנלווים לשכר שיגרעו מההכנסה אחרי הפרישה ומעל לכל אינה לוקחת בחשבון את עלותו של הפנאי. פנאי הוא דבר שעלותו יכולה להיות גבוהה מאוד. אם רק ניקח בחשבון עלויות של קורסי העשרה, נסיעות לחו”ל, חופשות בילויים שונים דוגמת מופעים, ביקורים במוזיאונים ובתי קפה ונבין מיד מהי עלותו של הפנאי.
כדרכנו אנחנו נוטים לספר לעצמנו סיפורים מסיפורים שונים לגבי המשך הקריירה שלנו. סיפורים כמו “אני רוצה לפרוש בשיא”, “אני רוצה לפרוש כשעוד רוצים אותי ולא כשכבר לא רוצים אותי”, “יש לי הרבה דברים שאני עוד יכול ורוצה לעשות” וכו’.
האמת המסתתרת מאחורי הסיפור היא שאולי אני כבר מזמן לא בשיא, שכבר מזמן לא רוצים בי או ההפך מאוד רוצים בי אבל אני כבר לא רוצה. אין לי מושג אם יש לי אפשרות לעשות דברים אחרים כי לא ניסיתי. אין לי מושג ירוק באשר לקריירה חלופית שאני יכול לנסות כיוון שלא ניסיתי שום דבר כזה בעבר.
האמת היא שכל הסיפורים שלעיל אין להם כל חשיבות אם אינני יכול להרשות לעצמי מבחינה כלכלית לפרוש לפנסיה. הסיפור הכלכלי הוא סיפור חשוב בהרבה מכל הרגשות אלא שאני לא מוכן להודות בכך כי זה לא נשמע מספיק אלגנטי.
האמת היא שאנחנו לא לוקחים בחשבון שהחברים או בני המשפחה שמעודדים אותנו לפרוש אינם תמיד נטולי אינטרסים. הילדים מחפשים עזרה עם הילדים והחברים פרטנרים לבילויים. והחשוב מכל הוא שחבר שמדבר על נפלאות הפנסיה בא בדרך כלל ממקום שבו הוא רוצה להצדיק את המהלך שהוא עצמו עשה. אין טוב מהצדקת מהלך כזה מאשר לשכנע חבר להצטרף למהלך. הרי איך יצדיק את צדקתו עם חברו ממשיך לעבוד ולא פרש?
קבלת ההחלטה צריכה להיות מתוך תחשיב מדויק, בין אם מדובר בהכנסות משפחתיות מספקות, בירושות או בהכנסה חלופית ולא מתוך גחמה רגעית או מצוקה נפשית. אדם אינו חייב להמשיך לעבוד אם יש ביכולתו לאפשר לעצמו רמת חיים מספקת מבחינתו לאחר הפרישה. פרישה בלי מקורות מספקים יכולה להיות מאוד עצובה. יש לקחת בחשבון שמדובר בהחלטה שהיא כמעט בלתי הפיכה ולכן יש לקבלה לאחר מחשבה והתייעצות מספקת.